מצג שווא: מאבק נגד צופרים או קמפיין שיווק?

יוסי לוז
כ"ח כסלו ה'תשפ"א 14/12/20
מזה מספר שבועות שחריש נמצאת במאבק על צביונה ועל השבת במרחב הציבורי שלה, אך משיחות ומעקב אחרי ההתנהלות מתברר כי זהו מאבק למטרות שיווקיות ובכדי לצייר את חריש כעיר חילונית וליברלית • וגם: חוסר האמון שמביע הציבור הלא דתי בעיר במובילי המאבק הכושל
צילום: ישראל ברדוגו
צילום: ישראל ברדוגו

"לצערי חשבתי שמתגבשת כאן קהילה שיהיה כיף לקחת בה חלק. בשבועיים האחרונים נחשפתי לשיח מתלהם מאוד שרובו מתמקד בחרדים, דתיים, ואיך להילחם איתם", כך כתב אמש אחד מחברי 'חילונים בוחרים בחריש' לחבריו ונטש את הקבוצה שקידשה מלחמה בשבת ובשומריה.

מזה שבוע וחצי שכותב השורות עורך שיחות עם תושבי העיר הלא דתיים, בניסיון להבין על מה פרצה המהומה – ולמעשה, הודעה זו מקפלת בתוכה התרחשויות ומסקנות של רבים מתושבי העיר, דווקא מהצד החילוני.

הרי לא צופרי השבת הם הסיפור כאן, אלו הם רק מיצג להיאחז בו ולהסית באמצעותו. כבר מספר שנים שהם פועלים בעיר כמעט באין מפריע, למעט ניסיון למנוע זאת באמצעות הליכים משפטיים שכידוע נכשלו. גם לא שלשלות הברזל ו'שלטי הצניעות', שנתלו על ידי אי אלו פרובוקטורים, הם העניין. הרי כל בר דעת מבין שסגנון האוכלוסייה החרדית שמתגוררת בעיר, גם היא מתנערת ממעשים אלו ואף מגנה אותם מפורשות.

מי שעקב אחרי חברי המאבק, המכנים עצמם כ'פורום הקהילות החילוניות בחריש' ומתיימרים לייצגם, הבין כי הקו המוביל שלהם הוא במילה אחת: 'בלבול'. כן, בלבול. הרי בדרך לקבע את חריש כעיר 'חילונית', 'חופשית', 'ליברלית', 'פלורליסטית' ועוד מגוון מילים יפות - כל האמצעיים כשרים, גם באמצעות שיסוע איש ברעהו.

בשבוע האחרון ניסנו כאן ב'מהדריניוז חריש' להבין ולהביא את ההתרחשויות סביב נושא השבת, דווקא מהצד החילוני – והאמת? הופתענו. זה לא מלחמה נגד השבת, אלא ניסיון נואש לצייר את חריש כעיר חילונית, באמצעות 'כפייה חילונית' אגרסיבית, עם אפס רצון להגיע להבנות.

על אף שבמטה המאבק החילוני מנסים שוב ושוב להבהיר כי זו לא מלחמה נגד 'יהדות ודתיים' אלא רק נגד כפייה דתית - מי שעקב אחרי המסרים והרעיונות שהועלו בקרבם, מבין כי ישנה שנאה תהומית לכל דבר שמריח קצת קדושה, כאשר אלו לא חסכו ברעיונות הזויים, חלקם אף עם ניחוחות אנטישמיים.

אחת הדוגמאות הטובות לכך היא מנייני התפילות וכדו', שמחמת נגיף הקורונה חלקם נערכים בחצרות ובשטחים פתוחים. "ראיתי קבוצה גדולה של מתפללים בגינה ציבורית ברחוב ספיר", כתבה אחת מחברות המאבק ושאלה את חבריה: "מכירים את התופעה?", במקום לגלות הבנה למצב ולכבד את אמונתם.

נקודה זו הצליחה להרגיז רבים שחשבו כי באמת מדובר על מלחמה נגד כפייה ולא נגד הדת. אחד מחבריה הגיב: "יש קורונה. מה אתם מעדיפים תפילה בחוץ וקצת אי נוחות, או התפרצות של מגיפה וחלילה מוות?". שאלה שנשארה תלויה באוויר, אך משקפת עד כמה המאבק כאן הוא לא ענייני.

ההוכחה הכי גדולה לכל אשר צוין בכתבה, היא העובדה כי בהפגנת השבת האחרונה, כמו בשבתות קודמות, השתתפו עשרות בודדים מתושבי העיר הלא דתיים שבאו למחות כנגד צופרי השבת. לכל אלו שנשארו בבית, כנראה שזה לא ממש מפריע ואפי' מכונות ההסתה והשנאה פחות משפיעות עליהם.

חריש מיועדת להיות עיר מעורבת וכך כנראה היא גם תישאר. אך לצד השוני והפסיפס המגוון, יהיה בה כבוד הדדי של מגזר אחד כלפי השני. והפרובוקטורים? סמכו עליהם שימצאו נושאים אחרים להילחם נגדם ולשסות איש ברעהו לשווא.

על הקרע ומאבקי השליטה וההנהגה בתוך מטה המאבק החילוני, כמו גם הביקורת על נציגיהם בעירייה (שפועלים להרגעת הרוחות בדרכים חיוביות, בהידברות וכדו'( ועל השלכות נוספות שמגיעות כתוצאה ממאבק כושל זה, נעלה כתבה בהזדמנות.